פסק-דין בתיק ע"א 1127/05

1.         זהו ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופט חגי ברנר) מיום 14.7.03 בת"א 44910/03 שקיבל את תביעת המשיבה נגד המערער וחייב את המערער בתשלום סכום בשקלים השווה ל-83,581 דולר, וכמו כן הוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד בסך 20,000 ש"ח.

2.         הרקע

(א)        תיק זה החל בהגשת 3 שיקים בסכום כולל של 83,581 דולר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. שיקים אלה נמשכו בארצות הברית, מחשבונה של חברה בשם Rozen Diamond Comond Company Inc. (להלן: " החברה") בתמורה ליהלומים שמכרה לה המשיבה בארה"ב. השיקים חוללו באי פירעון. על השיקים חתם המערער ללא חותמת החברה, ותיק ההוצאה לפועל נפתח נגדו אישית.

(ב)        המערער הגיש התנגדות לביצוע השיקים וטען כי שימש מורשה חתימה של החברה, ומעולם לא היה בעל מניות בה. על השיקים חתם במהלך עיסוקה הרגיל של החברה; לאחר מכן נקלעה החברה לקשיים כספיים באופן שנבצר ממנה לעמוד בהתחייבויותיה, אך בכך אין כדי להטיל עליו חבות.

(ג)         ביום 14.7.03 קיבל בית משפט קמא את ההתנגדות ונתן למערער רשות להתגונן בטענה זו, היינו, שחתם בשם החברה ולא בשמו שלו.

(ד)        לאחר מתן הרשות להתגונן, נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה לתיקון כתב-התביעה. כתב התביעה המתוקן כלל טענות ועילות נוספות, על העילה השטרית: נטען כי המשיבה מכרה את היהלומים למערער עצמו, לאחר שביררה על-אודותיו אצל שכניו ונחה דעתה מאמינותו. היהלומים נמסרו לו, הוא חתם על תעודות המשלוח, המהוות את החוזה, הוא מסר את השיקים, הציג עצמו כבעלים של החברה והבטיח באופן אישי שהשיקים ייפרעו. נטען גם שהמערער טלפן למשיבה מספר ימים לפני מועד פירעון השיק הראשון וביקש לא להפקיד את השיקים כי בכוונתו לבצע העברה בנקאית, אך לא עשה כן. לאחר מכן, הבטיח המערער עוד פעמים מספר להעביר את הכסף, ופעמים אף טען שהכסף כבר הועבר. התביעה הוגשה, על-פי האמור בה, " משכלו כל הקיצין והתברר לתובעת כי הנתבע מוליך אותה בכחש" (סע' 8 לכתב התביעה המתוקן).

כתב התביעה המתוקן התבסס, אם כן, על העילה השטרית, על העילה החוזית (הפרת התחייבותו האישית של המערער לשלם עבור היהלומים שקיבל לידיו והפרת התחייבותו שלא למכור אותם עד לתשלום מלוא התמורה), על העילה הנזיקית (מצג שווא ורשלנות) וכמו-כן נטען להרמת מסך בין החברה לבין המערער.

(ה)        בכתב ההגנה הכחיש המערער את טענות המשיבה ושב וחזר על טענותיו, שכל שעשה - בשם החברה עשה. אין בכתב ההגנה כל טענה הנוגעת לדין החל, היינו, שיש להחיל על ההליך דנן את הדין האמריקאי או שאין סמכות לדון בהליך מפני שהעסקה נערכה בארצות הברית.

3.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        לאחר שבית משפט קמא דחה את טענתו המקדמית של המערער בדבר תחולת הדין הזר, ובצדק עשה כן, הן לגופו של עניין, הן בשל אי העלאת טענה זו בכתב ההגנה, נפנה הוא להכריע בשאלת זהות הצדדים המתקשרים, וקבע שההתקשרות הייתה עם החברה ולא עם המערער באופן אישי.

(ב)        בית משפט קמא קבע גם שהיה אסור לחברה לסחור ביהלומים בטרם שילמה את מלוא תמורתם.

(ג)         בית משפט קמא קבע שהמערער אחראי כלפי המשיבה לתשלום עבור היהלומים הן במישור החוזי הן במישור הנזיקי: במישור החוזי התבסס בית משפט קמא על סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 וקבע שהמערער נהג בחוסר תום לב במכירת היהלומים ובאי-פירעון תמורתם, על אף התחייבותו המפורשת לפרוע את החוב. במישור הנזיקי עיוול המערער, על-פי קביעת בית משפט קמא, בעוולת הרשלנות, בנסיבות חמורות.

באשר לעילה השטרית - בית משפט קמא קבע שזו אינה עומדת למשיבה.

(ד)                המערער חויב במלוא סכום התביעה.

4.         הטענות בערעור

(א)        המערער טוען שלא היה מקום לחייבו בעילה הנזיקית מפני שהנזק אירע בארצות-הברית והוא מפנה לסעיף 3 לפקודת הנזיקין; מכל מקום המערער לא היה המעוול ולא התקיימו לגביו יסודות העוולה של תרמית.

(ב)        עוד טוען המערער שלא הייתה במקרה דנן הטעיה או הפרת חובת תום-הלב ואין כל מקום להרמת מסך.

(ג)                  המשיבה תומכת בפסק-הדין מנימוקיו.

5.         דיון והכרעה